סולל-בונה בע"מ נ' אריה חברה לביטוח ואח'

פסק דין

בהסדר דיוני, אשר קיבל תוקף של החלטה ביום 17.1.10, הסכימו הצדדים כי בהיות המחלוקת ביניהם משפטית בעיקרה, הם יוותרו על הליך של שמיעת ראיות פרונטאליות. הוסכם, כי פסק הדין בתיק זה יינתן על סמך סיכומים בכתב מטעם הצדדים, ויהא מנומק.

רקע:

התובעת הינה חברה המאוגדת כדין בישראל, אשר במועדים הרלוונטים לכתב התביעה הייתה מעבידתו של מר נלו סלומון להלן: "הנפגע").

ביום 1.10.02 נפגע הנפגע בתאונת דרכים, אשר הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (המל"ל).

הנתבעת 1 ביטחה בבטוח חובה את הרכב אשר בו ארעה תאונת הדרכים (להלן:"הרכב"), והחל מתאריך 1.1.06 הועברו כל עסקי הנתבעת 1 אל הנתבעת 2 אשר קיבלה על עצמה את כל חובותיה והתחייבויותיה של הנתבעת 1.

הנתבעת 3 הינה איגוד כל חברות הביטוח המאוגדות כדין בישראל ואשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה ביטחה בביטוח חובה את הרכב במשותף עם הנתבעת 1.

התובעת שילמה את שכרו של הנפגע במהלך תקופת היעדרותו עקב התאונה, ובהמשך שופתה ,לטענתה באופן חלקי, ע"י המל"ל.

סך כל תגמולי המל"ל אשר הושבו לתובעת, בגין השכר ששילמה לנפגע, הינם 35,341 ₪.

התובעת הגישה ביום 24/9/10, את תביעתה זו, לקבלת שיפוי מאת הנתבעות, מכוח החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) תשכ"ד – 1964 (להלן: "חוק ההטבה"), בגין סכומים הבאים אשר היטיבה עם הנפגע ואשר לא הושבו לה ע"י המל"ל -

סך של 336 ₪ בגין הפרש משכורת ששילמה התובעת לנפגע מעבר לתגמולי המל"ל שהושבו לה.

סך של 2,211 ₪ בגין הפרשותיה של התובעת בגין חלקה בקופת הגמל של הנפגע.

התביעה עומדת על סך כולל של 2,547 ₪, נכון למועד הגשתה.

טענות התביעה:

התובעת טוענת, כי לאחר קרות התאונה העבירה למל"ל טופס הודעה על הפגיעה בעבודה, בצרוף המסמכים הנדרשים, ובכללם – תעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה, מסמכים רפואיים, אישורי שכר, אישורי מחלה, הצהרת העובד על פירוט נסיבות התאונה, הצהרת המעסיק על ימי היעדרות בפועל ואישור משטרה.

לאחר קבלת כל הטפסים והאישורים הנחוצים, אישר המל"ל את התאונה כתאונת עבודה.

לטענת התובעת, סה"כ השכר אשר שולם לנפגע בתקופת הפגיעה הינו 35,677 ₪, ואילו הסכום שהושב לה, כאמור, עומד על סך של 35,341 ₪.

התובעת טוענת, כי הפרשות התובעת לקופת הגמל של הנפגע מהוות חלק מנזקו, שהרי אלמלא הייתה התובעת מפרישה את חלקה, היו זכויות הנפגע בקופת הגמל נפגעות, וממילא היה הנפגע עצמו זכאי להשבה בגין סכום זה.

התובעת טוענת, כי דווקא קיצוניות התוצאה אליה הגיעה המשיבה בבר"ל לפיה קיימת יתרה שלילית בסך של 7,332 ₪, מצביעה כי אין לטענתה כל בסיס עובדתי ו/או משפטי, וכי מדובר בטענות שהומצאו על – מנת להימנע מתשלום, או לדחות את מועד התשלומים שעליהם לשלם.

התובעת מבהירה, כי עילת התביעה קמה לה, בין היתר, מכוח סעיף 6 לחוק ההטבה, הקובע כי זכותה של התובעת להיפרע בגין ההטבה עומדת לה גם כלפי מבטח או מזיק.